מה חייבת לכלול תוכנית ניהול בטיחות (תנ״ב)?

מה חייבת לכלול תוכנית לניהול הבטיחות

תוכנית לניהול הבטיחות, המכונה לעיתים תנ"ב, היא מסמך עבודה מחייב שנועד להסדיר את ניהול הבטיחות והבריאות התעסוקתית במקום העבודה.

מטרת התוכנית אינה רק לרכז נהלים ואישורים. היא צריכה לשמש כלי ניהולי פעיל לזיהוי סיכונים, לקביעת אמצעי בקרה, לחלוקת אחריות, להקצאת משאבים ולמעקב אחר ביצוע פעולות הבטיחות.

הדרישות להכנת התוכנית נקבעו בתקנות ארגון הפיקוח על העבודה (תכנית לניהול הבטיחות), התשע"ג 2013. התקנות מגדירות מי חייב להכין תוכנית, מי רשאי להכין אותה, מה היא חייבת לכלול ומהן חובותיו של המחזיק במקום העבודה.

מהי תוכנית לניהול הבטיחות

תוכנית לניהול הבטיחות היא תוכנית שיטתית ופרואקטיבית. משמעות הדבר היא שהארגון אינו ממתין להתרחשות תאונה או לקבלת דרישה ממפקח עבודה, אלא פועל מראש לזיהוי הסיכונים ולמניעתם.

התוכנית צריכה להיות מותאמת למאפיינים האמיתיים של מקום העבודה, ובהם:

1. סוג הפעילות המתבצעת.

2. מספר העובדים.

3. תהליכי העבודה.

4. הציוד והמכונות.

5. החומרים המסוכנים.

6. מבנה מקום העבודה.

7. עבודות המבוצעות על ידי קבלנים.

8. סיכוני חירום.

9. דרישות החוק החלות על הארגון.

תוכנית כללית שהועתקה ממקום עבודה אחר אינה מספקת מענה לדרישות התקנות. התוכנית צריכה להתבסס על תהליך ניהול סיכונים שנערך במקום העבודה המסוים.

מי חייב להכין תוכנית לניהול הבטיחות

החובה חלה על המקומות הבאים:

1. מפעל שמועסקים בו 50 עובדים לפחות.

2. אתר בנייה או בנייה הנדסית שבו מועסקים בו זמנית 50 עובדים לפחות, לרבות עובדים המועסקים באמצעות קבלני משנה.

3. מקום עבודה המשתייך לאחד התחומים המפורטים בתוספת לתקנות, כאשר מועסקים בו 50 עובדים לפחות.

4. מקום עבודה שבו מועסקים פחות מ-50 עובדים, אם מפקח עבודה אזורי הורה בכתב להכין תוכנית בשל הסיכונים הקיימים בו.

התחומים המפורטים בתוספת כוללים בין היתר בתי חולים, מוסדות רפואיים וסיעודיים, מוסדות להשכלה גבוהה, מוסדות מחקר, בתי מלון, קניונים ובתי מסחר, נמלי תעופה, חברות תעופה, רשויות מקומיות, תאגידי מים ותברואה, תאגידים להתיישבות שיתופית ותחומי חקלאות מסוימים.

גם מקום עבודה שאינו מעסיק 50 עובדים עשוי להידרש לתוכנית אם קיימים בו סיכונים המצדיקים זאת.

מי רשאי להכין את התוכנית

לא כל מנהל, יועץ או עובד רשאי להכין תוכנית לניהול הבטיחות לפי התקנות.

התוכנית יכולה להיערך על ידי אחד מאלה:

1. בעל אישור כשירות תקף כממונה על הבטיחות, שעבר השתלמות בניהול סיכונים לפי תוכנית שאושרה על ידי מפקח העבודה הראשי.

2. אדם שהוכיח למפקח העבודה הראשי כי הוא בעל כישורים שווי ערך, עבר השתלמות מתאימה בניהול סיכונים ובעל ניסיון מקצועי של שלוש שנים לפחות בתחום הבטיחות.

כאשר מועסק במקום העבודה ממונה על הבטיחות והוא אינו מכין התוכנית, יש להכין אותה בתיאום עמו. הממונה נדרש לאשר בחתימתו כי קרא את התוכנית והוא מודע לתוכנה.

האחריות להכנת התוכנית וליישומה אינה מועברת במלואה למכין התוכנית או לממונה על הבטיחות. האחריות לקיום הוראות התקנות מוטלת על המחזיק במקום העבודה.

מה חייבת התוכנית לכלול

התקנות קובעות עשרה פרקים מרכזיים שחייבים להיכלל בתוכנית, בהתאם לאופי מקום העבודה ולפעילות המתבצעת בו.

1. תיאור מקום העבודה

הפרק הראשון נועד לספק תמונה ברורה של הארגון ושל הפעילות המתבצעת בו.

יש לכלול בפרק:

1. ייעודו של מקום העבודה.

2. תיאור הפעילויות העיקריות.

3. היקף המועסקים ועיסוקיהם.

4. מיקום המתקנים ופריסתם.

5. הפעילויות העיקריות המתבצעות בכל אזור.

מומלץ לצרף תרשים של מקום העבודה, חלוקה למחלקות או אזורים, רשימת תהליכים עיקריים ומידע על מספר העובדים בכל פעילות.

באתר בנייה רצוי לכלול גם את פרטי הפרויקט, שלבי הביצוע, מספר העובדים הצפוי, קבלני המשנה והמתקנים הזמניים באתר.

2. מדיניות הבטיחות והבריאות התעסוקתית

התוכנית חייבת לכלול את מדיניות הבטיחות של מקום העבודה.

המדיניות צריכה להתייחס לנושאים הבאים:

1. מחויבות ההנהלה לבטיחות ולבריאות העובדים.

2. יעדי הבטיחות של הארגון.

3. מדדים לבחינת העמידה ביעדים.

4. סדרי העדיפויות בתחום הבטיחות.

5. תקנים והנחיות החלים במקום העבודה.

6. הגדרת רמת הסיכון הקביל.

רמת סיכון קביל היא רמת הסיכון שהמחזיק במקום העבודה הגדיר כקבילה, בהתחשב בחובותיו לפי הדין ובמדיניות הבטיחות של הארגון.

אין להגדיר סיכון כקביל אם הוא עומד בניגוד להוראת חוק, לתקנה, לתקן מחייב או להוראות בטיחות אחרות.

מדיניות בטיחות טובה צריכה להיות חתומה על ידי הנהלת הארגון, מופצת לעובדים ונבחנת באמצעות יעדים שניתן למדוד.

3. תיאור מערך הבטיחות והבריאות התעסוקתית

פרק זה צריך להסביר כיצד מנוהלת הבטיחות בארגון ומי אחראי לכל תחום.

יש לכלול בו:

1. המבנה הארגוני של מערך הבטיחות.

2. אופן שילוב מערך הבטיחות במבנה הכללי של הארגון.

3. שמות בעלי התפקידים בתחום הבטיחות.

4. פרטי ממונה הבטיחות.

5. פרטי נאמני הבטיחות.

6. פרטי חברי ועדת הבטיחות.

7. פרטי מגישי העזרה הראשונה.

8. פרטי ממונה בטיחות קרינה או ממונה בטיחות לייזר, כאשר נדרש.

9. השירות הרפואי המוסמך המספק שירותי בריאות תעסוקתית.

10. מערך הטיפול בתאונות, בתקריות ובמצבי חירום.

מומלץ להציג את חלוקת האחריות בצורה ברורה. כל בעל תפקיד צריך לדעת מהן סמכויותיו, למי הוא מדווח ובאילו מקרים עליו לעצור עבודה או להזעיק גורם נוסף.

4. ניהול הסיכונים במקום העבודה

פרק ניהול הסיכונים הוא החלק המרכזי בתוכנית.

תהליך ניהול הסיכונים צריך לכלול חמישה שלבים:

1. זיהוי גורמי הסיכון.

2. הערכת רמת הסיכון.

3. בחינת שיטות ואמצעים לבקרת הסיכון.

4. בחירת הדרך המתאימה לביטול הסיכון או להפחתתו.

5. יישום אמצעי הבקרה שנבחרו.

לכל סיכון שזוהה יש לקבוע:

1. מי מוסמך לאשר את רמת הסיכון הקביל.

2. מי אחראי ליישום אמצעי הבקרה.

3. מהו לוח הזמנים לטיפול.

4. מהו המועד להשלמת הפעולה.

5. כיצד יתבצע המעקב אחר הפחתת הסיכון.

אמצעי הבקרה צריכים להיבחר לפי סדר עדיפות מקצועי. תחילה יש לבחון אפשרות לבטל את הסיכון. לאחר מכן יש לבדוק אפשרות להחליף את הגורם המסוכן, לבצע הפרדה הנדסית, לקבוע אמצעים ארגוניים ורק לאחר מכן להסתמך על ציוד מגן אישי.

אין להסתפק בטבלה המציגה את הסיכונים בלבד. התוכנית צריכה להראות כיצד כל סיכון מטופל, מי מטפל בו, עד מתי וכיצד נבדקת יעילות הטיפול.

נוהל לאיתור מפגעים

פרק ניהול הסיכונים חייב לכלול נוהל לאיתור מפגעי בטיחות ותוכנית שנתית לסילוקם או למניעתם.

הנוהל צריך להסדיר בין היתר:

1. מי מבצע סיורי בטיחות.

2. באיזו תדירות נערכות הבדיקות.

3. כיצד מדווחים על מפגע.

4. מי מקבל את הדיווח.

5. כיצד נקבעת דחיפות הטיפול.

6. מי אחראי לסגירת המפגע.

7. כיצד מתועד ביצוע התיקון.

8. כיצד מוודאים שהמפגע אינו חוזר.

הכנסת גורמי סיכון חדשים

התוכנית צריכה לכלול נוהל לאישור ולבקרה של הכנסת גורמי סיכון חדשים למקום העבודה.

גורם סיכון חדש יכול להיות:

1. מכונה חדשה.

2. חומר כימי חדש.

3. שינוי בתהליך הייצור.

4. שיטת עבודה חדשה.

5. מבנה או מתקן חדש.

6. עבודת קבלן חריגה.

7. שינוי במספר העובדים או באופן פריסתם.

8. מערכת אנרגיה חדשה.

לפני הכנסת הגורם החדש יש לבצע הערכת סיכונים, לבדוק את דרישות החוק, להכין נהלים, לקבוע אמצעי מיגון ולהדריך את העובדים.

תוכנית שנתית לניהול הסיכונים

במסגרת פרק ניהול הסיכונים יש להכין תוכנית שנתית הכוללת:

1. בדיקות סביבתיות תעסוקתיות וסקרים מקדימים.

2. סקרי סיכונים ייחודיים למקום העבודה.

3. ביקורות פנימיות ומבדקי בטיחות.

4. פעולות מתקנות ומונעות.

5. עדכון נהלים והוראות בטיחות.

6. הפקת לקחים מתאונות עבודה.

7. הפקת לקחים ממחלות מקצוע.

8. הפקת לקחים מתקריות בטיחות ומאירועי כמעט ונפגע.

לכל משימה בתוכנית השנתית יש לציין את האחראי לביצוע ואת המועד המתוכנן להשלמתה.

5. הדרכות בטיחות ובריאות תעסוקתית

התוכנית חייבת לכלול נוהל הדרכות ותוכנית הדרכה שנתית.

הנוהל צריך להתייחס לפחות לקבוצות הבאות:

1. עובדים חדשים.

2. עובדים ותיקים.

3. עובדי קבלן.

4. אנשים המועסקים במקום ללא יחסי עובד ומעסיק עם המחזיק.

5. בעלי תפקידים בתחום הבטיחות.

6. עובדים המבצעים עבודות המחייבות הסמכה מיוחדת.

התוכנית השנתית צריכה לכלול:

1. הדרכות על הסיכונים הקיימים בעבודה.

2. הדרכות לפי מקצוע וסוג פעילות.

3. שמירת כשירותם של בעלי תפקידים.

4. תרגול עובדים ובעלי תפקידים למצבי חירום.

5. פעולות להגברת המודעות לבטיחות ולגיהות.

6. מועדי ההדרכות.

7. שמות האחראים לביצוען.

8. דרך תיעוד ההשתתפות והבנת החומר.

חשוב שההדרכה תינתן בשפה שהעובד מבין ובהתאם לתפקידו ולסיכונים שאליהם הוא חשוף.

6. בדיקות תקופתיות לציוד ולחומרים

פרק זה צריך לכלול רשימה של הציוד, המכונות, המתקנים והתשתיות החייבים בבדיקות תקופתיות.

לצד כל פריט יש לפרט:

1. מהי הבדיקה הנדרשת.

2. מי רשאי לבצע אותה.

3. מהי תדירות הבדיקה.

4. מתי בוצעה הבדיקה האחרונה.

5. מתי נדרשת הבדיקה הבאה.

6. כיצד מתבצע המעקב.

הרשימה יכולה לכלול, בהתאם למקום העבודה:

1. מכונות הרמה.

2. אביזרי הרמה.

3. קולטי אוויר.

4. דודי קיטור.

5. מתקני לחץ.

6. מערכות חשמל.

7. פיגומים וציוד לעבודה בגובה.

8. מערכות גילוי וכיבוי אש.

9. ציוד מגן אישי.

10. מערכות חירום וכריזה.

11. תאורת חירום.

12. ציוד המשמש צוותי חירום.

התוכנית צריכה לכלול גם רשימת גורמים כימיים, ביולוגיים ופיזיקליים המחייבים גיליון בטיחות או ניטור סביבתי תעסוקתי.

7. בדיקות רפואיות תעסוקתיות

כאשר עובדים חשופים לגורמי סיכון המחייבים מעקב רפואי, התוכנית צריכה להסדיר את הבדיקות הנדרשות.

יש לכלול:

1. רשימת העובדים החייבים בבדיקות רפואיות תקופתיות.

2. מקור החובה החוקית לביצוע הבדיקה.

3. סוג הבדיקה הנדרשת.

4. מועד הבדיקה.

5. דרך המעקב אחר ביצועה.

6. רשימת מתקנים או עיסוקים המחייבים בדיקת התאמה לעבודה.

7. רשימת עובדים הזקוקים לחיסונים או לטיפול מניעתי בשל הסיכונים בעבודתם.

יש לשמור על פרטיות העובדים ועל סודיות רפואית. אין לכלול בתוכנית מידע רפואי מפורט שאינו נדרש לניהול החובה.

8. היתרים, רישיונות, הסמכות ומינויים

התוכנית חייבת לכלול מנגנון למעקב אחר כל ההיתרים, הרישיונות, ההסמכות והמינויים הנדרשים במקום העבודה.

יש לכלול:

1. תוכנית שנתית לחידוש היתרים ואישורים.

2. רשימת בעלי התפקידים המחייבים מינוי או הסמכה.

3. מועד חידוש כל רישיון או אישור.

4. התנאים הנדרשים לשמירת הכשירות.

5. אופן המעקב אחר תוקף האישורים.

6. רשימת עובדים שנדרשת עבורם הרשאה פנימית מטעמי בטיחות.

הרשימה יכולה לכלול מנהלי עבודה, ממוני בטיחות, בודקים מוסמכים, מפעילי מכונות הרמה, עגורנאים, אתתים, עובדים בגובה, חשמלאים, מגישי עזרה ראשונה ובעלי תפקידים נוספים בהתאם לפעילות.

9. פעולות נוספות לקידום הבטיחות

התוכנית יכולה וצריכה לכלול פעולות נוספות המתאימות למאפייני הארגון.

פעולות אלה יכולות להיות מוצעות על ידי ועדת הבטיחות או ממונה הבטיחות, וטעונות אישור של המחזיק במקום העבודה.

לדוגמה:

1. מבצעי בטיחות תקופתיים.

2. תוכנית לעידוד דיווח על אירועי כמעט ונפגע.

3. תצפיות בטיחות על התנהגות עובדים.

4. שיתוף עובדים באיתור סיכונים.

5. פרסום לקחים מאירועים.

6. הכרה בעובדים ובמחלקות המצטיינים בבטיחות.

7. שיפור אמצעים הנדסיים מעבר לדרישות המינימום.

10. רשימת נהלים והוראות בטיחות

הפרק האחרון צריך לכלול רשימה מסודרת של כל נהלי הבטיחות והבריאות התעסוקתית במקום העבודה.

לצד כל נוהל יש לציין את מועד העדכון האחרון.

הרשימה צריכה לכלול גם נהלים הנוגעים להיערכות ולתגובה במצבי חירום, כגון:

1. שריפה.

2. דליפת חומר מסוכן.

3. פגיעה בעובד.

4. התחשמלות.

5. נפילה מגובה.

6. חילוץ ממקום מוקף.

7. רעידת אדמה.

8. אירוע ביטחוני.

9. פינוי מקום העבודה.

10. הפסקת חשמל או כשל במערכת חיונית.

הרשימה אינה מחליפה את הנהלים עצמם. כל נוהל צריך להיות זמין, מעודכן ומוכר לעובדים הרלוונטיים.

מי מאשר את תוכנית ניהול הבטיחות

האחריות לקיום התקנות מוטלת על המחזיק במקום העבודה.

על המחזיק לבצע בכל שנה את הפעולות הבאות:

1. לוודא שהתוכנית הוכנה ועודכנה.

2. לאפשר למכין התוכנית גישה לכל מידע ולכל אזור הנדרש לצורך הכנתה.

3. לוודא שיתוף פעולה של בעלי התפקידים.

4. לפקח על תהליך ניהול הסיכונים.

5. לוודא שהופקו והוטמעו לקחים.

6. להתייעץ עם ועדת הבטיחות.

7. לאשר את התוכנית בחתימתו.

8. להחליט על הקצאת המשאבים הדרושים ליישום התוכנית.

9. לפרסם את החלטתו בדבר הקצאת המשאבים.

10. לבדוק את מידת יישום התוכנית ולתעד את ממצאיו והחלטותיו.

11. להחזיק עותק עדכני במקום הנגיש לעובדים.

חתימת ממונה הבטיחות או מכין התוכנית אינה מחליפה את אישור המחזיק במקום העבודה.

מתי צריך לעדכן את התוכנית

יש לבחון ולעדכן את התוכנית מדי שנה וכן כאשר חל שינוי מהותי במקום העבודה.

עדכון עשוי להידרש במקרים הבאים:

1. כניסת מכונה או חומר חדש.

2. שינוי בתהליך העבודה.

3. שינוי במבנה הארגוני.

4. שינוי במספר העובדים.

5. הוספת קבלן או פעילות חדשה.

6. זיהוי סיכון שלא הופיע בתוכנית.

7. התרחשות תאונה או תקרית בטיחות.

8. שינוי בדרישות החוק.

9. שינוי במבנה או בפריסת מקום העבודה.

10. מסקנות מביקורת, סקר סיכונים או ניטור סביבתי.

אין להמתין לעדכון השנתי אם התגלה סיכון משמעותי המחייב טיפול מיידי.

טעויות נפוצות בהכנת התוכנית

אחת הטעויות הנפוצות היא הכנת מסמך ארוך ומרשים שאינו משקף את הפעילות בפועל.

טעויות נוספות כוללות:

1. שימוש בתוכנית שהועתקה מארגון אחר.

2. רשימות סיכונים ללא אחראים ומועדי ביצוע.

3. היעדר הגדרה של רמת הסיכון הקביל.

4. תוכנית הדרכות שאינה כוללת עובדי קבלן.

5. רשימות ציוד שאינן מעודכנות.

6. היעדר מעקב אחר תוקף הסמכות ורישיונות.

7. חוסר בתיעוד הקצאת משאבים.

8. נהלי חירום שאינם מותאמים לסיכונים במקום.

9. היעדר חתימה של המחזיק במקום העבודה.

10. אי שיתוף ועדת הבטיחות.

11. שמירת התוכנית במשרד ללא אפשרות לעובדים לעיין בה.

12. אי עדכון התוכנית לאחר תאונה או שינוי בתהליך.

סיכום

תוכנית לניהול הבטיחות היא מערכת עבודה שנתית ולא מסמך שנועד להישאר על המדף. היא צריכה לתאר את מקום העבודה, לקבוע מדיניות ויעדים, להגדיר את מערך הבטיחות, לנהל את הסיכונים, להסדיר הדרכות ובדיקות ולעקוב אחר כשירות העובדים ובעלי התפקידים.

האחריות ליישום התוכנית מוטלת על המחזיק במקום העבודה. עליו לאשר אותה, להקצות משאבים, לעקוב אחר הביצוע ולוודא שהתוכנית זמינה ומעודכנת.

תוכנית שנכתבה כראוי מאפשרת להנהלה לדעת מהם הסיכונים, מי אחראי לטפל בהם, מהו לוח הזמנים ומה נדרש כדי למנוע את התאונה הבאה.

המאמר מבוסס על תקנות ארגון הפיקוח על העבודה (תכנית לניהול הבטיחות), התשע"ג 2013 ועל הגדרות ניהול הסיכונים שפרסם מינהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית.

המידע במאמר הוא מידע מקצועי כללי ואינו מחליף בדיקה פרטנית של דרישות הדין, הנחיות מפקח העבודה או הכנת תוכנית בידי בעל הכשירות הנדרשת.